40 גוונים של שיער אפור

אז החלטתי לכבוד יום הולדתי ה-40 לכתוב 40 סימנים לכך שאני בת 40.

כי לאחרונה שמתי לב להרבה סימנים כאלה, ולא נותר לי אלא לשתף למען יראו (אבל כבר לא 6:6) וייראו.

סימן 1: קמטים

אומרים שהקמטים נוצרים על-פי הבעות הפנים השכיחות של האדם. ולכן בולט אצלי במיוחד קמט העצבים (צעקות על הבנות), קמטי הפליאה שבמצח (איך ייתכן שאני שוב מוצאת את עצמי צועקת על הבנות) וקמטים משני צידי הפה (ממאמץ של צעקות וכמובן גם מפעולת הלעיסה, ראש ואוכל). קמטי צחוק למשל, אלה החמודים שבצידי העיניים, אין לי. אפילו לא אחד.

סימן 2: שיער לבן

במקרה שלי הוא התחיל לצוץ יחסית מוקדם. ומה שיפה, וכשאני כותבת יפה אני מתכוונת מכוער, זה שאצלי שערות השיבה גדלות מקורזלות במיוחד. כלומר, הן קטנות, זקורות, עבות, ונראות בגדול כמו אנטנות מסולסלות. ובכל פעם מחדש אחרי שאני צובעת את השיער ומסירה את לוט המגבת מעל ראשי, הן נעמדות מולי בנחישות גאה, עדיין לבנות לחלוטין, צוחקות עליי ומוציאות לשון.

סימן 3: תשישות הגוף

לאחרונה חזרתי לעשות פילאטיס. ושמתי לב שבגילי ובמצבי מה שנחשב תרגיל זה אפילו רק לשכב. למשל המורה אומרת לי: "תשכבי על הגב וקחי את הידיים אחורה". וזהו, זה כבר כואב, אין צורך לסבך את התרגיל.

סימן 4: זינגרלה

אין באמת סיבה להרחיב. רק אספר בקצרה שלאחרונה נתקלתי בשיר הזה באיזו תוכנית טלוויזיה ומאז אני מאזינה לזינגרלה. אומנם בקטע אירוני, אומנם בקטע משעשע, אומנם כדי להצחיק את עצמי, אומנם כי זה נוסטלגי. ועדיין, זינגרלה.

סימן 5: חוסרים בגוף

פעם כל בדיקת דם שלי הייתה פיקס. פיקס! הכול מושלם, מקום ראשון בתחום המדדים. ואולם, לאחרונה עשיתי בדיקות מקיפות ורוב הערכים שלי יצאו אדומים. ובכלל, יצא שלמעשה אני אדם כמעט מת. אין כדוריות דם לבנות, אין כדוריות דם אדומות, אין ברזל, אין סידן, אין חלבון, אין אופק, אין דופק. זהו. גופה. גוויה. גמורה.

סימן 6: חצ'קונים

קיטרתי עליהם בפוסט הקודם והם כנראה עלו עליי, כי מאז הם רק הולכים ומתרבים. בעיקר לכלכלתי על אלה שצמחו לי בסנטר, ולכן הם החליטו, כאקט של נקמה ככל הנראה, לשלוח נציג זועם במיוחד ובעל בטן מלאה עליי ובמוגלה היישר לאזור המצח.

סימן 7: נשירה

אומנם אותי הנשירה מלווה כבר שנים, אבל ללא ספק לקראת גיל 40 המצב רק מחמיר. בחיי, אין נוזל, תכשיר או כדורים שאני לא משתמשת בהם. נוזל קפאין לעידוד הצמיחה, כדורי ויטמינים לעצירת הנשירה, תרסיס סטרואידים לעיבוי השערה, ספריי הצלה למניעת הקרחה, מריחת ביצה סתם בשביל הגעלה. הכול. חוץ מלשתול מתחת לקרקפת זרעים של דשא אני עושה הכול.

סימן 8: אכפת לי מהבריאות שלי

כלומר, בערך. לא כולל צריכת אלכוהול. מה שמביא אותי ל-

סימן 9: קשה לי יותר לצרוך אלכוהול

פעם כלום לא היה מזיז לי. לא וודקה, לא ערק, כלום. בכל זאת, הייתי ברמנית כמעט 10 שנים. אבל היום? היום לפעמים כשבא לי לשתות אלכוהול אבל לא בא לי להגזים אני שותה שנדי. מה שמוביל אותי היישר ל-

סימן 10: אני שותה שנדי

סימן 11: תשישות הנפש

פשוט אין לי כוח למלא דברים. נגיד כשאני רואה אנשים שמטיילים. עם ילדים. בשבת. כשיש פקקים. והולכים. ככה ממש... רגל ואז עוד רגל ואז עוד רגל. ומתקדמים באמצעות הפעולה הרפטטיבית הזאת קדימה, הלאה, אל המרחב. ואימא? אימא ממש לא שם במרחב, היא סרוחה על הספה.

סימן 12: חיבה לירדנה ארזי, דני רובס וגלי עטרי

אומנם גם זה מלווה אותי כבר שנים, אבל עדיין. מצד שני זו דרך להרגיש צעירה. כי בהופעות שלהם אני כמעט תמיד בין הצעירים. ולא אשכח איך פעם קראתי באתר של זאפה תיאור של ההופעה של ירדנה ארזי, והיה כתוב שם שהיא מקסימה, כריזמטית, נהדרת וחיונית. חיונית! וגם בגילי זה כבר לא מובן מאליו.

סימן 13: היאנחות בלתי נשלטת

נגיד סתם כשאני מתיישבת, בלי לשים לב אפילו. ולאחרונה תוך כדי האנחה גם התחלתי למלמל דברים כמו "הו... מר לי". פעם אחת התיישבתי לי על הספה, נאנחתי ומלמלתי לעצמי "מר לי". ואז הבת שלי, שהייתה בסביבה מסתבר, שאלה אותי: "למה?" שאלתי: "מה למה?" היא אמרה: "למה אמרת את זה?" עניתי: "מה אמרתי?" היא אמרה: "שמר לך" אמרתי: "לא אמרתי שמר לי" היא אמרה: "אמרת" אמרתי: "לא אמרתי" היא אמרה: "אמרת" אמרתי: "לא אמרתי", ואז נאנחתי שרע לי.

אגב, אפשר לצרף לסעיף הזה גם פיהוקים קולניים. תופעה שאני די בטוחה לא הייתה לי כשהייתי צעירה. וכרגיל שמתי לב אליה באמצעות שיימינג לזולת שחזר ישר אליי ופאדיחה בידיי. כלומר, אני צחקתי על בן הזוג שמה הקטע שלו עם הפיהוקים האלה, ולמה הוא משלב בפיהוקים שלו גם את מיתרי הקול. הוא אמר בתגובה שגם אני עושה את זה. כמובן שהכחשתי נחרצות ונמרצות, אבל עוד באותו ערב נתפסתי על חם מפהקת ומשמיעה קולות של כלב ים. אז גם זה.

סימן 14: בוטוקס

חברה שהכירה את הרופאה אמרה לי: "סבבה, תלכי אליה. אבל את תראי שהיא תגיד לך שאת לא צריכה כלום". הגעתי לרופאה והיא המליצה לי על 8 זריקות, קצת חומצה והרמת פנים כללית.

סימן 15: הסלמה בתחום החתולים

כאמור אני מאכילה אותם, דואגת להם ומדברת איתם. ומאז שכתבתי על זה בפעם האחרונה הצטרף עוד חתול לחבורה. אני אקרא לו "טרנינג", טרנינג החתול. ועוד דבר, מאז הפוסט הקודם על החתולים גם אחד מהם שרט אותי בזמן שניסיתי ללטף אותו. ומסתבר שהם מעבירים לפעמים מחלות. אז אם אני אתפגר בגלל השטות הזאת אנא זכרו אותי תמיד בתור האישה הנוירוטית והממורמרת בפיג'מה המוכתמת שהייתי. יהי זכרי הפתטי ברוך.

סימן 16: בא לי פתאום להגשים חלומות ישנים

נגיד לאחרונה נזכרתי שתמיד רציתי ללמוד צרפתית. ועיצוב פנים. וגם לגור לתקופה מסוימת במדינה אחרת. אבל נחזור לסימן 11, אין לי כוח לכלום.

סימן 17: אני נשרפת בשמש

בעברי אם לא הייתי מורחת מספיק קרם הגנה הייתי חוזרת מהים בצבע שוקולד מולאטי. עכשיו אני חוזרת במראה של חריימה פיקנטי. מה שמוביל אותי ישירות ל-

סימן 18: פיגמנטציה

כל חיי אימא שלי תמיד הזהירה אותי לא להשתזף בשמש בלי קרם הגנה כי כשאני אגדל יהיו לי כתמים. והנה, גדלתי ויש לי כתמים. פשוט פעם אהבתי להשתזף ככה כי זה היה מסתיר במידה מסוימת את השערות המיותרות שעל הפנים. מה שמוביל אותי היישר ל-

סימן 19: שערות מיותרות על הפנים

כפי שראינו בסעיף 18 אצלי הן היו שם (ושם. ושם.) תמיד. אבל גם הכיף הזה מחמיר לקראת גיל 40. והן גם גדלות במקומות שהשתיקה יפה להן. ויותר ממה שיפה להן השתיקה, יפה להן הפינצטה.

סימן 20: במקלחת אני צריכה לסבן מתחת לדברים

ובאמת שאין צורך להרחיב, כי יש צורך להרים.

סימן 21: קשה לי עם נדנדות

לי! מלכת רכבות ההרים! בחיי, אם יש משהו שתמיד אהבתי זה לונה פארק ורכבות הרים. ועכשיו מה? לאחרונה הייתי עם הבנות בגן שעשועים. התיישבתי לתומי על נדנדה והתחלתי להתנדנד. וזהו, סחרחורת, בחילה, הקאה, ורטיגו, אמבולנס, מיון.

סימן 22: תאים עצלים במוח

אם יש משהו שאני טובה בו זה זיכרון. ולכן כל כך עצוב לי שאפילו אני מתחילה לאחרונה לשכוח דברים. שמות, פגישות, מטלות. לאחרונה גם החלטתי שאני רוצה לעשות קעקוע. ובהתחשב במצבי הדמנטי שקלתי, ממש כמו בסרט "ממנטו", לקעקע על עצמי את התאריך שבו הקטנה נסיכת שבת בגן. וזה כמובן מוביל אותי היישר ל-

סימן 23: קעקוע חדש

ובכן, לא היה פשוט למצוא מיקום שגם לא נפל וגם לא מצריך לייזר. כי מסתבר שאי אפשר להסיר שיער מאזור בגוף שיש בו קעקוע, מה שהשאיר במקרה הרבע פרסי שלי או את הלשון, או את הצלעות או את כף היד. אז בחרתי בצלעות ויש לי שם קעקוע חדש. הידד!

סימן 24: שלפוחית רגיזה

אני לא יודעת אם זה קשור לגיל או לעובדה שבאופן כללי הכול בי די רגיז. בכל אופן, מלבד האישיות, גם היא בחודשים האחרונים מתחילה להיות יותר ויותר רגיזה.

סימן 25: אני רוכשת דברים אורתופדיים

מזרן אורתופדי, משענת של ד"ר גב. בקרוב נעלי אחיות מ"הלב הכחול".

סימן 26: בא לי לצבוע את השיער בסגול

מה שכן, בגלל סעיף 7, לא נותרו לי הרבה שערות לצבוע. לפי כחודש ניסיתי לצבוע רק את הקצוות אבל הניסיון כשל. ומאז השיער שלי רק הולך ומתקצר לו באופן עצמאי. נשאלתי כבר 8 פעמים אם הסתפרתי, ובכל פעם נאלצתי להסביר שאצלי התהליך הזה קורה בטבעיות. אם כן, אפשר לומר שבמקרה שלי חמצן 9% הוא המספריים של הטבע. בכל אופן, נדמה לי שאני בדרך לתספורת קצרה של אישה בת 60 שלובשת חליפות פשתן ועונדת מחרוזות גדולות וצבעוניות. יש לאן לשאוף. ובינתיים, מאחר שנשארו לי כ-10 שערות על הראש, אפשר לסגור את הפינה בעזרת טוש או צבע פנדה.

סימן 27: התרחקות תרבותית

לפני כמה שבועות התיישבנו לצפות בפרק הראשון של "הכוכב הבא". בן הזוג אמר לי: "את תראי, אנחנו לא נכיר אף שיר". אמרתי לו שאין מצב שזה נכון, ושהוא מגזים. ואז המתמודדת הראשונה אמרה לשופטים שהיא עומדת לשיר את Goodbye yellow brick road של אלטון ג'ון, שזה שיר שאני ממש ממש אוהבת! ובעודי חוגגת את ניצחוני על הספה בשלל ניסוחים של "אמרתי לך!", היא לפתע הוסיפה ואמרה שזה השיר האהוב ביותר על אימא שלה, ומיד המצלמה עברה לגברת חביבה שעמדה מאחורי הקלעים בתספורת נשירה קצרה, חליפת פשתן קמוטה ומחרוזת ססגונית גדולה ומחתה דמעה של התרגשות. אם כן, מסתבר שאני האימא הזאת. כיפאק היי.

סימן 28: סודה

בחיי, אין כמו סודה.

סימן 29: קשיי טכנולוגיה

בשנים האחרונות יותר ויותר יוצאים ממני משפטים כמו "רגע, מה קרה לזה?", או "נו, זה לא נלחץ לי", או "שלחת לי קובץ לא טוב, לא שומעים כלום". כמובן שזה לא פעל כי זה היה כבוי, לא נלחץ כי לא היה שם שום כפתור ובעיית הקול נפתרה כשבן הזוג הגביר לי את הסאונד באייפון. ומפה כמובן זה רק ילך ויידרדר. לפחות לנגד עיניי אני רואה את סבתא שלי בת ה-90 שמבחינתה גם טאבון פחמים זה פיתוח חדשני. בתקופת הקורונה אימא שלי פתחה לסבתא שלי חשבון וואטסאפ באיזה אייפד כדי שהיא, כמובן יחד עם האישה שבאה לעזור לה לכמה שעות בכל יום, תוכל להתכתב עם בני המשפחה. יומיים לאחר מכן אימא שלי כתבה לי את המספר של סבתא, ושלחה אותי בהתלהבות רבה לכתוב לה הודעה בתוכנת המסרים המיידיים. ואכן סבתא ענתה לי.

אחרי 72 שעות, שתי שיחות טלפון במספר הקווי שלה וארוחת שישי אחת.

סימן 30: היעדרות מרשתות חברתיות

יש לי פייסבוק. וזהו. נעצרתי כבר בשלב האינסטגרם שלא טרחתי לפתוח, בטענה שאני בקושי מצלמת (ראו סעיף 29). וכמובן שלא נדבר על טיקטוק או סנאפצ'ט או אלוהים יודע מה הצעירים של היום עושים. ולא רק שאני לא שם, גם יש לי ביקורת טרחנית של זקנים על הרשתות עצמן. על זה שכולם פתאום רוקדים, ומבליטים את עצמם, ומשתמשים בפילטרים שמטשטשים את המציאות. וזה הכי זקן שיש, להעביר ביקורת על הערכים העכשוויים ועל התרבות הנוכחית. ואז להזריק בוטוקס.

סימן 31: צרבת

לפני כשבועיים יצאנו להופעה, ואחרי ההופעה עצרנו רגע במקום מיוחד שמוכר עוגיות ענקיות וטעימות עם קרמים ושוקולד וכולי. ואחרי שאכלתי את העוגייה הענקית שלי היא המשיכה ללוות אותי כל הלילה. וכך הבנתי שזהו, בגיל 40 אני כבר לא יכולה לאכול מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, כי יש לזה השלכות. וההשלכות האלה משליכות חומצה צורבת לגרון.

סימן 32: חרדות

תמיד היו לי ותמיד יש לי. אבל לקראת שנתי ה-40 שמתי לב לכך שהן מתגברות. ועל כל חרדה יוצאת לי מהלחץ עוד שערה לבנה קטנה בצורת אנטנה ובמקומה נושרת שערה נורמאלית ובעקבות נשירתה אני שופכת על קרקפתי השוממה נוזל להצמחת שערות שנוזל לי גם על המצח ומצמיח עליו שערות פנים שובבות שהסרתן מובילה לחצ'קונים שמובילים לשימוש מוגבר במייק אפ שמוביל לעוד חצ'קונים שמובילים לבכי שמוליד חרדה. מ.ש.ל.

או יותר נכון: ח.ב.ל

סימן 33: הכי חשוב לי שיהיה לי קודם כול נוח

למשל אני כבר כמעט לא נועלת נעלי עקב. ואם כן אז מדובר בעקבים נמוכים כאלה, מרובעים, יציבים, רחבים וקטנים. עקבים כאלה שהצעד הבא בייצור שלהם יהיה לחבר אליהם גלגלי עזר קטנים. וגם לאחרונה אני תמיד לוקחת בתיק עליונית מחממת או שאל אופנתי עם פרנזים, נגיד כשאני הולכת להופעה או לקונצרט. כי לפעמים מקררים את האולם יותר מדי וזה מפריע לי לנמנם.

סימן 34: דברים מוזרים על העור

האם זו נקודת חן? האם זו שומה? האם זה גוש שומני? האם זה שומן גושי? האם בעצם מדובר בהיריון קטן מחוץ לרחם שנדד היישר אל הירך? בכל אופן, פיכסה.

סימן 35: יש לי חוכמת חיים

פחחחחח! ממש.

סימן 36: אני מפויסת יותר עם החיים

גיחי גיחי.

סימן 37: קטנוניות עירונית

נגיד, פתאום אכפת לי מגזם. ואני יודעת באילו ימים בשבוע מותר להוציא את הגזם. ואני תוהה לפעמים מה קורה עם פינוי הפחים, ומתרעמת שלא פינו אותם הבוקר. ואני גם מזהה את הפח שלי, הגדול הירוק שבחוץ. אוכל להבדיל בינו לבין שאר הפחים של השכנים בקלות, במהירות ובטרחנות. וגם רעש, מפריע לי הרעש. חוקי הרעש ידועים לי ולא אהסס להתלונן אם אחד מכללי הרעש יופר. ואני די בטוחה שאלה דברים שבגיל 25 ממש לא עניינו אותי.

סימן 38: התנמכתי

האם אני מתכוונת במובן הרוחני של המילה? האם אני חשה שנוכחותי מצטמקת? לא ולא. אני מתכוונת שבמובן הפיזי לחלוטין התקטנתי, מסתבר. הכול התחיל כשאחר צוהריים אחד הבחנתי שבן הזוג נראה לי קצת נמוך יותר, ומאחר שהוא מבוגר ממני בכמה וכמה שנים התחלתי להקניט אותו שהוא התנמך. הגדלתי לעשות, כלומר הקטנתי לעשות, ומיד הצמדתי אותו לקיר כדי למדוד. הוא שיתף פעולה בחוסר שיתוף פעולה מופגן, ואכן גילינו שהוא נמוך יותר בסנטימטר. חה חה חה! צחקתי לי ואיתו ועליו ומאחורי גבו ולנגד עיניו. ואז אני כבר לא זוכרת מי מאיתנו הציע שנמדוד גם אותי. ומדדנו. ואז שוב. ואז שוב. ואז שוב בצעקות. ואז שוב בבכיות. ומה מסתבר? שגם לי נעלם סנטימטר. 165 קבין של גובה ירדו לעולם, 164 נטלה הנוכחות העצבנית שלי ואחד נטל המרמור כולו. איזה כיף.

סימן 39: מחמאות מסויגות

הכוונה היא למחמאות שאני גם מקבלת וגם מעניקה לאנשים בגילי. בשלב הזה כבר לא משתפכים אלא מסתייגים, מחמיאים בזהירות. הכול יחסי, ואף נלקחים בחשבון שיקולי עלות בוטוקס אל מול תועלת איפור. למשל יוצאים ממני משפטים כמו "היא נראית שמורה לגילה", או "הוא גבר נאה לגילו". אז זהו. דנה נמה, דנה קמה, דנה מורחת קרם הגנה משקם, קונסילר, מייק אפ, פודרה, סומק, אודם, קרם צוואר ממצק, שותה מים עם לימון, ומקפלת את הפיג'מה. כלומר, אין כבר להיראות פצצה או שמישהו סתם יהיה חתיך. לכולם כבר יש כרס, דברים קצת נפלו. עד שנתפגר נשתדל להיראות סביר.

סימן 40: ובכל זאת זה גם קצת נחמד

למה? לא יודעת. חשבתי לסיים בנימה אופטימית. אז הנה, קבלו אותה! נימה אופטימית! מזל טוב לי! הידד!