לפני כ-3 חודשים מלאו לבתי הבכורה 4 שנים והבנתי שהגיע הזמן להתחיל לטפח את חייה החברתיים. רמזו לי גם שבגילה המתקדם כדאי מאוד שהיא כבר תתחיל לצאת לפליי-דייטים. וכך התחלתי לייצר בעבורה מפגשים שמזכירים לי יותר מכל דבר אחר את הדייטים הגרועים ביותר בחיי כרווקה.
גם נקודת הפתיחה שלה בעולם הדייטינג קצת פחות טובה כי לרוב היא נאלצת לגרור יחד איתה את אימא שלה ואת אחותה הקטנה. שזה קצת פחות אטרקטיבי. כולנו מגיעות יחד לבית של החבר או החברה ומיד מתחיל מפגש מלא בשתיקות מביכות, חוסר התאמה והיצמדות לאימא.
יערה, תכירי, זה יואל. יואל אוהב לפרק מכוניות, לאכול נזלת ולמולל בובת ארנב ישנה. יואל, תכיר, זאת יערה. יערה אוהבת לקפוץ על טרמפולינה, לאכול משחת שיניים ולהגיד שיש לה פיפי בדיוק כשצריך ללכת לישון.
ועכשיו תשחקו יחד באלוהים יודע מה.
וגם אני, בדיוק כמו בתי, נמצאת בעצם בדייט. דייט שבו אני צריכה להסתיר כל זכר לחוסר סבלנות אימהי או לטירוף קל. במהלך הדייט אני מכילה את בנותיי, אוהבת את בנותיי ומשועשעת קלות כשהן משמידות את הבית של החבר או החברה. אני מציבה גבולות באופן מוחזק, מקרב ורגוע. אני מהווה דוגמה אישית, אני עקבית, אני נחרצת אך רגועה, אני מכבדת אותן. אני מחבקת אותן, חיבוק רגיל וגם הפוך כשצריך, אני מלטפת אותן ומדגדגת אותן בחיבה. אני מאפשרת, אני חמה, אני קשובה ואני מתעלמת באלגנטיות מכל התנהגות מפריעה שהיא, כי אם מתעלמים מההתנהגות המפריעה אין רווח לילד ואז הוא פשוט מפסיק לבד לשבור את הסרוויס.
אבל כל זה קורה רק עד שהאימא השנייה הולכת רגע להביא משהו מהמטבח. אז אני מיד מתהפכת עליהן ועושה להן טראש טוק שלא היה מבייש את גיא פניני. "מה זה צריך להיות?! איזו מין התנהגות זאת?!" אני לוחשת להן כאנתוני הופקינס ב"שתיקת הכבשים". אני מאיימת עליהן באופן לא מקרב ולא מכבד שאנחנו פשוט נקום ונלך מיד הביתה, שלא יהיה קינוח, שלא יהיה סיפור, שלא יהיו משחקים, ובכלל, שלא יהיה כלום. מעתה ואילך חייהן יהיו רִיק של כלום. מה שכמובן לא מזיז להן והן ממשיכות לפדח אותי בשלל דרכים.
בגלל אי הנעימות בדייט אני גם תמיד מתפשרת ומוותרת על כל מיני עקרונות שביומיום חשובים לי. כמות ממתקים, הרגלי אכילה, הרגלי ניקיון. "תראי..." אני אומרת לאימא השנייה, "בגדול אנחנו לרוב לא מציבות מפל שוקולד בסלון... אבל עזבי, לא נורא אם היום הן יאכלו קצת יותר מתוקים, שטויות".
"אה", אני אומרת לה בפליאה קלה כשמגיעה שעת ארוחת הערב, "אז אתם רגילים בכל ערב לזבוח זבח? הביטי, בעיקרון בבית ביומיום אנחנו לא כל כך זובחות אבל לא נורא, היום נזבח, נכון בנות?"
אפשר לומר שבדייט אני זורמת, חביבה וקלילה. מה שלא מפריע לבנותיי להיצמד לכלל החשוב ביותר בכל דייט שהוא: להיות מי שאתה. הן לצערי באמת נשארות בדיוק מי שהן. בוכות, צועקות ומשתטחות. האווירה המעט מותחת, סימני השאלה, מה יעלה בגורל הקשר? מה יהיה? מה הוא חושב עליי? מצאתי חן בעיניו? יש לזה סיכוי? כל אלה פשוט חולפים מעליהן וזה לא מטריד אותן אפילו לא קצת.
ואין להן גם שום בעיה להתנהג כמו הגבר הכי אגואיסט בדייט הכי גרוע שהיה לך בעולם, כזה שרק מספר על עצמו, לא מתחשב בך ומתקמצן להזמין איתך קינוח. "שהיא לא תיקח לי את הבובה!" "הלגו הוא רק שלי!" "אני לא רוצה שהיא תעשה פיפי בשירותים שלי!" "אני רוצה שהיא תלך!" "אני לא רוצה לתת לו מהתותים!" אני מנסה להסביר להן על נדיבות, כבוד והתנהגות אנושית מקובלת. אבל הכללים הנהוגים בחברה וביקום פחות מעניינים אותן ברגעים האלה, כי בכל זאת, יש תותים.
אז למרות ניסיוני הדל יחסית בתחום הצלחתי ללקט בעבורכם כמה טיפים לדייט מוצלח לגיל הרך:
1. הקפידו על מראה נקי ומכובד. אם יש נזלת לנקות אותה, אם ברח קצת פיפי להחליף בגדים ואם את או אתה מריירים בגלל צמיחת שיניים כדאי להצניע את הרטיבות או לדחות את המפגש.
2. שמרו על שפת גוף פתוחה ומשוחררת. לא לשלב ידיים, לא לנוע בעצבנות ולא לנשוך.
3. נסו להתעניין, לחייך ולנהוג בנדיבות. גם אם מדובר בממתקים או בטרקטור שהופך לרובוט שיורה חיצים בצורת ספיידרמן.
4. הביטו זה לזו בעיניים בזמן הארוחה, בגן השעשועים וגם כשאתם רבים בצרחות על הלגו.
5. כדי להימנע משתיקות מביכות הכינו מראש נושאי שיחה. למשל הרטבות לילה או התקפי זעם.
6. ותמיד זכרו, אימא כאן בשבילכם כדי לברוח הביתה בשנייה שזה יהיה לגיטימי.
.
קראתי את כל הטורים, וכרגיל מדובר בעוד טור מעולה, הזדהתי עם כל מילה