אז למה לא כל יום – יש גן?

בתום כמה ימים בבית עם הקטנה שחלתה בפה וגפיים, התחלתי להעריך יותר את הדברים הקטנים בחיים כמו קפה חם, זמן פנוי לעצמי וגני ילדים. אני קצת המומה כשאני נזכרת בבחירה שלי להישאר בבית כמעט שנתיים עם כל אחת משתי בנותיי המדהימות. מה חשבתי לעצמי. מובן שזה היה עם עזרה של מטפלת מוסמכת, מטפלת לא כל כך מוסמכת, תיכוניסטית קלת דעת, ילדת בת מצווה בוגרת לגילה, "אימא בואי תצילי אותי" ובן זוג פעיל, שאם הוא היה חוזר מהעבודה ב-17:32 במקום ב-17:30 היה נופל עליו חתיכת צל מצמרות הברושים. כל איחור שלו היה מוביל ל-50 גוונים של פרצופי שנאה. ועדיין, כמעט שנתיים. עם כל אחת מהן. בבית.

ואז פרץ לחיינו הגן. הבנתי בסופו של דבר, באיחור של כשנתיים עם כל אחת מהן, ויפה גם שנה אחת קודם, שכדאי לכל הצדדים להיפרד כידידים לכ-8 שעות ביום. הבנות יוכלו להתעקש על דברים טיפשיים בבכי חסר פרופורציות במקום נוסף מול קהל חדש שכנראה צמא לחומרים האלה, ואני אוכל לבצע עם עצמי בשקט משימות כמו לאכול, לנשום ולחיות כבן אנוש.

ראשונה נכנסה לגן הגדולה אי שם לקראת 2017. אחרי שראינו כמה גנים גנריים בשכונה שכללו בימבות דהויות בחוץ וגננות דהויות בפנים, חשקה נפשנו בקצת פשטות ורוגע. אז במקום לטוס שנינו לחופשה בתאילנד כמו אנשים נורמליים שלחנו את הילדה לגן אנתרופוסופי-טבעוני-רוחני-קסילופוני עם חול, כמה חול, יש פה חול, כוסומו כל הבית חול.

מתנקה לקראת החזרה הביתה

מדמיינת שהיא בים המלח

שם בגן האנתרופוסופי בתי הבכורה גדלה ומתפתחת עד עצם היום הזה. והנה, לאחר כ-3 שנים על ספסל הליבודים, אפשר כבר לומר בביטחון די מלא שהיא רכשה לעצמה את רוב כישורי החיים הדרושים לה כבוגרת: טוויית חוטים בנול, יצירת נרות חנוכה מדפי דונג טבעיים ועיכול שקט יחסית של קטניות.

לעומת זאת את הקטנה הכנסנו בהתחלה לגן פרטי די רגיל בשכונה לחצי יום בלבד. היו כל מיני סיבות אבל גם חשבנו שיהיה משעשע לקיים בבית ניסוי חברתי-חינוכי שבמסגרתו שולחים ילדה אחת לגן אנתרופוסופי וילדה אחרת לגן רגילוסופי ואז בודקים מי יוצאת מוצלחת יותר. הקבוצה האנתרופוסופית אופיינה בשקט, שלווה, שימוש בקסילופון ואכילת מזונות שהונבטו באדמה, בעוד שבקבוצת הגן הרגיל רקדו עם דרבוקות את יובל המבולבל בפול ווליום מטייפ דאבל קאסט ואכלו מזונות שהונבטו בין הבלטות ברצפה.

קבוצת הביקורת אגב הייתה אני שקיבלתי סוף סוף בוקר פנוי לעצמי. חשוב לציין שבקבוצת הביקורת נצפה שיפור ניכר בתפקוד היומיומי. כמו כן ראינו בקבוצת הביקורת קפיצה התפתחותית ניכרת ושגשוג בתחושת האושר הפנימי ובשמחת החיים.

ממצאים: בתום שנת 2019, שנת הניסוי הראשונה, לא זוהו פערים משמעותיים בין הקבוצות מלבד זכייתה של הקטנה בתואר "הפעוטה הננשכת של השנה".

החלטנו אפוא להעבירה אחר כבוד למסגרת האנתרופוסופית.

ומאז שתיהן משחקות בגן בקוביות בלי צבעים, בבובות בלי פנים ובבוץ בלי רחמים. כדי לאזן את תחומי העניין שלהן, בבית אני מרשה אך ורק טלוויזיה. את משחקי הדמיון אני מקפידה להגביל למקסימום חצי שעה ביום. כמו כן את האוכל האורגני אני מאזנת עם שניצל עוף תעשייתי מאבקת כרבולת, ואת מרק הקטניות העשיר עם מרק עגבניות מתקתק הידוע בכינויו "קטשופ".

מיצג אנתרופוסופי

והנה, חלפו להם 4 ימים והקטנה הבריאה וחזרה למקומה הטבעי בגן הילדים, ואני חזרתי למקומי הטבעי מול המחשב עם כוס קפה. וכן, אני יודעת שאני עוד אתגעגע לימים האלה שהן היו קטנות ומתוקות ונשארו איתי בבית לימים שלמים של כרבולים ונובימול. לימים שבהם הן רצו לבלות איתי ועדיין לא הפכתי לאימא המפדחת שהן רק רוצות שתיעלם להן מהפריים. אני יודעת את זה ובכל זאת גם כמהה לימים של עבודה עם עצמי בשקט. מה שכן, כדי לא להצטער יותר מדי על הזמן האבוד שבו במקום ליהנות קיטרתי, אני פשוט פועלת בשני מישורים עיקריים: הראשון, להזכיר לעצמי כל הזמן שאני עוד אתגעגע לתקופה הזאת ולנסות ליהנות ממנה, והשני, להיות אדם כל כך לא כיפי כבר מעכשיו, עד כדי כך שכשהקטנה הבינה הבוקר שהיא הולכת לגן ולא נשארת עם אימא בבית היא פשוט צעקה "יש!"

שוכבת על השטיח החדש שלנו בסלון

אם כן, אני את שלי עשיתי.