אני ואתה נחטא את העולם

השבוע נאלצתי להביא את עצמי מכוסה במסכה, עוטה כפפות, מרוחה באלכוג'ל ומלאה בחרדות לבית החולים אסותא באשדוד כדי לבצע איזו בדיקה שלא קשורה בשום צורה לקורונה. הבדיקה תוארה על-ידי מר אינטרנט כגורמת לתחושת "אי נוחות קלה". אבל אני כבר מזמן למדתי שכל בדיקה שמוגדרת באתרים הרפואיים כגורמת לתחושת "אי נוחות קלה" היא למעשה בדיקה שהמילים המתאימות לה ביותר הן דווקא "אש", "גיהינום" ו-"להישרף". וכך היה. ראיתי כוכבים. מולי עמדה הדובה הגדולה וזו לא הייתה הרופאה.

זה היה סיוט של ממש, אבל תודה לאל אני בסדר.

אגב, גם בתקופת ההיריון לקראת בדיקת מי השפיר שמחתי לגלות באינטרנט שמדובר בסך הכול ב"תחושת לחץ מינורית". די הופתעתי כשבמהלך הבדיקה הדבר היחיד שהיה מינורי זה היכולת שלי לחיות. לא אשכח איך פתאום הרגשתי באזור הבטן סוג של זרם חשמלי המלווה בנקישות מסמרים חלודים בבשר החשוף אשר חותכים אותי לאורך ולרוחב כמו סכין שף חדה מכף רגל ועד ראש (ואם יש כאן במקרה מישהי שנמצאת לקראת הבדיקה בפעם הראשונה בחייה אז אל תדאגי, יש לי סף כאב נמוך. מדובר בתחושת לחץ מינורית).

בקיצור, יצאתי מאסותא ממחלקת אף, אוזן וגרון עם מסר מרגיע והמלצה להשתמש במי מלח, לאכול אוכל קר ולא לעשות ספורט. כאילו עד עכשיו לא רק רבצתי על הספה וזללתי ישירות מהמקרר.

מה שכן, אלה ימים שבהם הייתי בכיף מוותרת על בדיקות מהסוג הזה אבל החרדה לא אפשרה לי. הימים כל כך מלחיצים ובשביל אדם לחוץ כמוני זו תקופה סופר מאתגרת, וכשאני אומרת "מאתגרת" אני מתכוונת לנשימה לתוך שקית נייר ונטילת ואבן. אז לא יכולתי להכיל, נוסף על חרדת הקורונה, גם בעיות רפואיות שונות ומשונות.

למעשה כולנו בימים אלה מנהלים שגרת חיים של חרדות. למשל בתחום התזונה. התחלתי לאחרונה להזמין ירקות ופירות אורגניים בזמן שאני מחכה למשלוח מהסופר שצפוי להגיע אליי ביום שני בשעה 16:00 בשנת אלפיים עשרים ולעולם לא. ולכן בינתיים אנחנו נאלצים לחיות כטבעונים שרגישים לגלוטן ואלרגיים ללקטוז כי אלה הדברים היחידים שיש אצל הספק האורגני חוץ מירקות ופירות. לארוחת הבוקר יש לנו דייסת שיבולת שועל בחלב שיבולת שועל עם סוכר קנים, ספירולינה ושועל, לארוחת הצוהריים יש פסטת חונקי כמרים וחונקי סועדים ברוטב תחליף שמנת עם גבינת פרמז'ן מקשיו וחרוב, ולארוחת הערב אנחנו אוכלים טופו מותסס עם זרעי צ'יה על לחם כוסמין 7 דגנים נטול גלוטן ונטול דגנים. אם לא נמות מקורונה נמות מחסימת מעיים.

אני גם משכנעת את עצמי שבגלל שמדובר בספק קטן הסיכוי לקורונה על המשטחים שלו הוא נמוך, אבל זה לא מונע ממני לפתוח מכון ספא למוצרים ברגע שהם מגיעים. וכך אני מוצאת את עצמי כל כמה ימים מסבנת עגבנייה, חופפת לפטרוזיליה, מעניקה עיסוי בשמן אלכוג'ל ארומטי לבננות ומחטאת בקבוק של אלכוהול באלכוהול. ובזמן שאני שקועה בפעילויות הללו אני לא שמה לב שהבת הגדולה שלי כבר מזמן יושבת בתוך הארגז הריק של המוצרים כשהיא מרוחה בבוץ, פירורי כרובית וקורונה ושהקטנה שלי יושבת ממש לצידה ומלקקת את החשבונית. באמת, זה לא בשבילי. אני גם ככה היפוכונדרית איסטניסטית.

עוד בת משפחה היפוכונדרית

אני מסתובבת עם אלכוג'ל בתיק מהיום שבו הומצא האלכוג'ל. בן זוגי לוחץ על הכפתורים במעליות רק עם המפתח של הבית מהיום שבו הומצאו המעליות, אז לנו אומרים לשמור על היגיינה? נו באמת, אני נולדתי שומרת על היגיינה. כבר ביסודי נגעלתי לאכול מפה לפה ואם מישהו היה רוצה ביס מהכריך שלי הייתי מיד אומרת לו "בכיף!" ואז משליכה את שאר הכריך לפח מבלי שהוא יראה. כך היה גם עם שלוקים מהפחית שלי. הייתי מדמיינת איך הרוק של הילד הטועם נכנס לי לפחית, ומי למען השם רוצה לשתות שוופס תותית עם רוק. איכסה. התותית מגעילה מספיק גם בלי הרוק.

ושאני בכלל לא אתחיל לדבר על מפגעים באוכל. אני יכולה לחתוך לעצמי סלט רק בשבילי במטבח שלי עם הסכין שלי בקערה שלי על השיש שלי. ואז לגלות בסלט שלי שערה שלי, להיגעל ולזרוק את הכול לפח (שלי). אנשים סביבי אומרים לי "אבל זו שערה שלך! היא שלך! זה שלך!" אבל לי זה לא משנה, שערה באוכל היא שערה באוכל ודין אוכל שהייתה בו שערה כדין אשפה ורפלקס הקאה.

אז מה עוד אני אגיד לכם ממרחק שני מטרים... איזו תקופה מטורפת זאת, אה? תקופה מלחיצה ומלאה בהפחדות. ואני באמת מנסה לראות בה את הצדדים המשעשעים, הקלילים והמרגיעים יותר, גם כשזה לא כל כך פשוט לי. למשל עכשיו אני מתנחמת בעובדה שלפחות אני יכולה להירגע מענייני האף, האוזן והגרון ולחזור להיות חרדה רק מקורונה, ממשבר כלכלי עולמי חמור ומקץ האנושות. וכמובן מערימות הכביסה שפשוט לא נגמרות.