תכף מגיע פורים! איזה כיף! חג שמח!
ובכן, כדי לכתוב פוסט על חג הפורים, ועל הבנות שלי שחוגגות את חג הפורים, אין ברירה אלא לחשוף עוד כמה סודות אנתרופוסופיים כמוסים מהגנים של הבנות. כי בפורים הייחודיות האנתרופוסופית באה לידי ביטוי ביתר שאת שקשה לשאת, בעיקר כי נהוג שהכול נעשה בעבודת יד, שלא לומר בעבודת כפיים. כמו כן באופן כללי התורה האנתרופוסופית מאמינה שמבחינת הילדים כל יום הוא פורים, והם תמיד יכולים להיות מה שהם רוצים. אבל מה שהם רוצים רק מבד לֶבֶד ובעבודת יד רקומה, לא חלילה מה שהם רוצים מהפיראט האדום.
ההוראות הכלליות לחג הן לא להכריח, לא להתעקש, לא להגזים, לא לשלוח את הילדים לגן בבגדים לא נוחים, לא משהו זוהר, לא משהו מנצנץ, לא גיבורי-על, לא דמויות מהטלוויזיה, בלי תכשיטים, בלי משלוח מנות, בלי איפור, ובכלל בלי תחפושת. אין שום צורך בפורים. אבל אם ממש ממש מתעקשים אז שכל הילדים יהיו גמדים. ואני באמת תוהה, מה הקטע של האנתרופוסופיה עם גמדים? בחיי, הכול תמיד עוסק בגמדים. תחפושות של גמדים, בובות של גמדים, קישוטים של גמדים, שירים של גמדים. מה הקטע? אין מנוס מלהגיע למסקנה שלרודולף שטיינר היה תסביך גובה.
כך או כך, פעם מזמן, כשהקטנה שלי עדיין לא הייתה בגן האנתרופוסופי ורק הגדולה הייתה שם, כל הילדים בגן של הגדולה התחפשו, איך לא, לגמדים. כשבועיים לפני מסיבת הפורים בגן נקבע ערב יצירה להורים, ובו הגננות כינסו את כולנו כדי שנכין יחד תחפושות של גמדים. כשנכנסנו לגן הן חילקו לנו שלל חומרי יצירה ושלחו אותנו למשטח הפעילות מבולבלים, נבוכים וחסרי כישרון. וכך כל ההורים ישבו להם יחד על השטיח במרכז הגן בעודם תופרים, גוזרים, מדביקים ורוקמים. מאוד נהנינו. במשך 7 דקות. כי אחרי 7 דקות של גזירה עקמומית, אני ובן הזוג הבנו במה מדובר והחלטנו לקחת איתנו את החומרים ולהכין את התחפושת בבית. קיבלנו מאחת הגננות הוראות הכנה מדויקות, הבטחנו לכולם שנתראה מחר בבוקר, אמרנו ביי ביי לצעצועים, הכנסנו לעצמנו קצת חול לנעליים, קיבלנו עוגייה לדרך וחתכנו למסעדה שווה, מנצלים ערב נדיר יחסית של בייביסיטר לשתי קטנטנות. לא אשכח איך בסביבות השעה עשר בלילה התחילו לזרום בקבוצת הוואטסאפ של הורי הגן תמונות של תחפושות סופר מושקעות ויפות. מאוד התפעלנו, אבל לא מהתחפושות אלא מקינוח הפנקוטה שבדיוק קיבלנו לבר שהוגש לצד צ'ייסר קמפרי שלישי. בסוף הייתה לבת שלי תחפושת מקסימה של גמד. כמובן שאימא שלי הכינה אותה. כי בערך יומיים לפני המסיבה נאלצתי לוותר על חלומי להיות בתיה עוזיאל מלֶבֶד ופניתי אליה לעזרה דחופה.
שנה לאחר מכן שוב הגיע פורים, ועימו הצורך לרקום, ללבד, לתפור, להתאבד, לארוג דברים בנול ולהרוג אותי מתסכול. שתי הבנות שלי כבר התחנכו בשלב ההוא על ברכיו של רודולף שטיינר ועל קיבתו חובבת הקטניות. אצל הגדולה הוכרז שהגן יהיה ארמון ואפשר יהיה להתחפש לכל מה שיש בארמון פלוס מה שיש בטבע פלוס דברים שקשורים למזג האוויר פלוס כמובן איך לא ולמה לא - גמדים. הגדולה רצתה להתחפש לקשת-בענן-חד-קרן. מכרתי לה את זה כנסיכת הקשת-בענן-חד-קרן וזה נכנס לקטגוריה של דברים שיש בארמון. רק מה הבעיה? שבזמן שהגדולה התפעלה משמלה שקניתי לה לכבוד התחפושת שכולה פאייטים נוצצים בשלל צבעי הקשת ומקשת נוצצת לשיער שעליה קרן של חד-קרן וממנה משתלשלים בדים בכל הצבעים ופאייטים נוצצים ונוצצים זוהרים וזוהרים מרצדים, הקטנה אולצה להיות גמד מִלֶבֶד כתום. גמד לֶבֶד כתום ואנתרופוסופי. כלומר, קניתי גם לה תחפושת של קשת-בענן-חד-קרן, כמובן, אבל לגן היא עדיין הייתה אמורה להגיע כגמד ממורמר. הצפתי את בעיית פערי המעמדות ואי-השוויון הדמוגרפי מול הגננות של הקטנה, שהציעו לי אחר כבוד ואחר "הצחקתן אותי, זה בחיים לא יעבוד", להוסיף פשוט כל מיני אלמנטים של קשת בענן לתחפושת הגמד שלה. כי בכל זאת, הגן כולו מתחפש ליער וכל הילדים יהיו גמדים. שזה כמובן באמת מהמם בעיניי, שיש איזו אחידות והכול נעשה בשותפות ובפשטות ובאווירה מאוד מיוחדת, אבל אין מה לעשות, באופן אישי נקלעתי לסיטואציה פורימית-טנטרומית לא פשוטה בכלל. מאותו רגע התחלתי להדביק על תחפושת הגמד של הקטנה כל דבר נוצץ שיכולתי למצוא: מדבקות של קשתות, טלאי של חד-קרן, נצנצים, פאייטים, פונפונים, פונפונים נוצצים, פונפונים עם פאייטים, אורות ניאון וסטיק לייט צבאי, מה שבסופו של דבר הפך את התחפושת שלה למשהו שנראה כאילו שושי זוהר הקיאה אותו. אבל מה זה משנה, שתיהן יצאו מהבית מרוצות והלכו לגן בכיף.
והשנה מה? השנה הודיעו בגן של הגדולה שכל התחפושות יהיו של בעלי מקצוע, כי מכינים בגן עמדות עם פעילויות בהתאם לתחפושות. רעיון מקסים ונהדר. שאלתי את הגדולה מה היא רוצה להיות מתוך האפשרויות שנתנו בגן: רופאה, אחות, שפית, אופה, טבחית, מלצרית, נגרית, סנדלרית, תופרת, גמד. היא בחרה אומנית. החלטתי שאני זורמת עם חופש הבחירה של הילדה, אבל רק מכוונת אותה למשהו שאני אוכל להוציא מן הכוח היצירתי שלה אל הפועל הלא מוכשר שלי. הבהרתי לה שמאחר שאין לי מושג אין מתחפשים ליוצרת וידיאו-ארט היפסטרית או לפנסיונרית בת 68 שהחליטה יום אחד שהיא אומנית וכיום מייצרת פסלים קטנים של ציפורים מעיסת נייר, כדאי שנתמקד בתחום הציור. היא הסכימה, ואפילו הגננות כל כך התלהבו מהרעיון שהן הוסיפו עמדת פעילות רשמית על שמה. כבוד.
אצל הקטנה לעומת זאת הוחלט שהגן שוב יהיה יער אבל הפעם כל הילדים יכולים להיות כל מיני דברים שאפשר למצוא ביער. הצעתי לקטנה להיות משפחה של אנשים שעושים על האש. היא הציעה פרפר. הסכמתי. אבל אז היא מיד אמרה שהיא בעצם רוצה להיות דבורה אדומה. אמרתי לה שאולי עדיף דבורה צהובה. היא ביקשה להיות חיפושית צהובה. הצעתי לה חיפושית אדומה. ואז היא החליטה: פרפר צהוב. אמרתי לה שאין בינינו שפה משותפת והודעתי לה חד-משמעית שהיא תהיה פרפר צבעוני. היא שמחה. למחרת התחלתי לתכנן איך להכין לה את הכנפיים של הפרפר. פתחתי גוגל, ראיתי במה זה כרוך, קניתי חומרי יצירה, קלטתי מה זה דורש, התייעצתי עם אימא שלי, הבנתי מה זה כולל, קיבלתי ממנה עצות, הסתכלתי עוד קצת בגוגל, התקשרתי שוב לאימא שלי, התחנפתי לאימא שלי (שהיא באמת מוכשרת בטירוף), החמאתי לאימא שלי, התבכיינתי לאימא שלי, ולבסוף ביקשתי מאימא שלי באופן רשמי שתכין בעצמה כנפיים של פרפר כי מה לי ולדברים האלה. למזלי היא הסכימה. למחרת קיבלנו הודעה מהגננות שבעצם כל הילדים יהיו גמדים. "אה, אמרנו 'מה שהם רוצים שיש ביער'? סליחה, התכוונו לגמדים שיש ביער. אבל מי שממש רוצה לגוון יכול השנה להתחפש לננס".
מיד פניתי אליהן בפרטי וכתבתי שאין שום סיכוי שאחרי שבשנה שעברה הקטנה הייתה גמד כתום והגדולה קשת בענן-חד-קרן-נצנצים, גם השנה הגדולה תהיה ציירת עם סינר צבעוני ופלטה צבעונית ומכחולים וציורים וצבעים ואני שוב אשווק לקטנה תחפושת לֶבֶד של גמד כתום. הגננות הקשיבו לי קשב רב, הבינו את מצוקתי, שמעו את זעקותיי, והסבירו לי שהשנה המצנפת לא כתומה אלא ורודה בהירה. והן גם הציעו לי שוב להוסיף אלמנטים של פרפר לתחפושת הגמד. אוקיי, אמרתי לעצמי. תנשמי, פקדתי על עצמי. אל תילחצי, הרגעתי את עצמי. קודם כול נדבר עם הילדה.
"לא תאמיני!", אמרתי לה בהתלהבות, "איזה כיף! גם השנה אתם גמדים! הידד! ואת תהיי גמד ורוד!"
"גמד בתחת שלך", היא אמרה לי. כלומר, זו הייתה כוונתה. כי מה שהיא באמת אמרה היה: "לא רוצה להיות גמד אימא תני לי עוד תותים אני רעבה יערה לקחה לי תות אחד אימא והיא לקחה לי גם את המשחק תגידי לה שתחזיר לי זה לא פייר אימא אני צמאה תני לי מים".
ובכן, חשבתי לעצמי, ההגדרה של "אלמנטים" היא די רחבה. הרי מהם אלמנטים למעשה? מרכיבים. ומהם מרכיבים בעצם? הלוא הם פרטים שיוצרים יחד דבר שלם. ומהו, אם כן, הדבר השלם? האם ידוע לנו כלל מהו הדבר השלם? האם יש לכך הגדרה חד-משמעית? או שמא הדבר השלם הוא מה שאנו מדייקים בתוכנו בהתאם לתפיסת המציאות שלנו? בתום הרהוריי הפילוסופיים, לא יכולתי שלא להגיע למסקנה שהדבר השלם במקרה הזה הוא ילד שהולך לגן בלי טנטרום, ואימא שיכולה לשתות את הקפה שלה בשקט כי גם ככה היום של המסיבה בגן הוא יום קצר ואז יש חופש פורים כמה ימים וסגרים ובידודים וקורונה ונמאס לי.
אז כך יצא שהשנה הקטנה מתחפשת בגאווה גדולה לגמד-פרפר. והיא גם בטוחה שבאמת יש דבר כזה. היא תלך לגן עם חגורה של גמד, כנפיים של פרפר, כובע של גמד שעליו קישוטי פרפר וחתיכת קמיצה (שימוש פזיז בסופר גלו), חולצה עם קישוטים של פרפר, הגדרה שקרית של גמד, חצאית פרפר סודית מתחת למכנסי גמד, ואימא שיכולה להגיד בבית המשפט: חברים, אין לי מושג על מה אתם מדברים. מדובר, דה-פקטו, בגמד.
בול ... אבל בול מה שקורה אצלנו בגן לא הפסקתי לצחוק 🎅🏻🎅🏻🎅🏻