אי שם בשנת 2010, כשהתחלתי לעבוד ברדיו 103FM (שנקרא אז "רדיו ללא הפסקה"), הציעו לי, נוסף על התפקיד שכבר היה לי, לכתוב כמה כתבות לאתר האינטרנט של התחנה. הצעתי שאכתוב טורים קצרים של ביקורת טלוויזיה, ומנהל האתר הסכים. מיד התחלתי לכתוב על איזו סדרה דוקומנטרית ששודרה אז בערוץ 8, שבמרכזה עמד ניתוח מעמיק של מלחמת העולם הראשונה. חחח. מצחיק. כמובן שכתבתי טור ביקורת נוקב על גמר "הרווק" בכיכובו של גיא גיאור. ולכן, בעקבות הניסיון הרב שיש לי בתחום, החלטתי השבוע להגדיל ראש למען כל ההורים שקוראים את הבלוג שלי, ולצפות בתשומת לב מסוימת (הייתי כותבת "מלאה" אבל זה יהיה שקר. הסיבות לכך בהמשך הפוסט) בפרקים החדשים של "מפרץ ההרפתקאות". לכל מי שפספס, העונה החדשה כבר פה, ואין מאושרת ממני. בעצם יש מאושרת ממני, הבת שלי.
ראשית, לפני שאתחיל להתייחס ספציפית לפרק הראשון בעונה, אומר שהעונה החדשה מוגזמת אפילו יותר מהמוגזמוּת והמופרכוּת שאפיינו את שש העונות הקודמות. כלומר, אם בעונות הקודמות היו בעיקר גורי-על וכוחות-על, עכשיו יש גם שיבוטי-על, רחפני-על, כוחות-על-על נוספים על כוחות העל שכבר היו כוחות-על, ובכלל, הכול "על". כמו כן כל התלבושות והאקססוריז זוהרים, מנצנצים ובוהקים, ממש כמו מחזמר בברודווי שפוגש את מצעד הגאווה בתל אביב שפוגש את מחסן התחפושות של שושי זוהר. גם כלי הרכב בעונה הזאת מהירים יותר ורועשים יותר. המכוניות טסות, המטוסים צוללים, הצוללות מגיעות מהחלל, והחלליות עוקפות דרך השוליים את הפקקים באיילון. ולכל דבר יש כוח סילון. הבת שלי אומרת "כוח סילון" יותר ממה שהיא אומרת "בא לי". כמובן שיש גם שלל מטאורים וטילים ומכונות משוכללות ואייפדים ומסכים ומסכים שיש בהם אייפד שבו יש פלאפון שבתוכו שעון חכם שעליו שעון לא חכם שבו זזים מחוגי סילון. ובאמת, אלוהים אדירים. אנחנו גדלנו על מרקו, שהטכנולוגיה הכי מורכבת שהוא הגיע אליה זו הפעלה ידנית של תיאטרון בובות ואכילת לחם וראש. שלא לדבר על פינוקיו שכוח העל היחידי שהיה לו זה לשקר. וגם בזה הוא היה גרוע.
שנית, חשוב לי להדגיש את ההקרבה האדירה שעשיתי למען הפוסט הזה. 23 דקות תמימות ישבתי לי עם עצמי בסלון, בלי הילדות, והתמודדתי עם שלל מילים שאני לא מבינה, כאילו יוצר הסדרה הוא לפחות מדען טילים. נאלצתי גם לסבול את הריצודים המהירים, המעברים החדים, הספק נביחות ספק שאגות מרגיזות של צ'ייס והצחקוקים הטיפשיים של ראבל. כמו כן ניסיתי באופן נואש ומותש לעקוב אחר קווי העלילה המרכזיים. אגב, מסתבר שלא בכל הפרקים הגורים בכלל מקבלים כוחות-על, או מה שזה לא יהיה. גיליתי את זה כי הבנות שלי דורשות ממני שאני אחפש להן רק את הפרקים בעונה החדשה שבהם יש לגורים כוחות-על. אבל... אמממ... כאילו... מה היה להם עד עכשיו? מדובר בגורי כלבים שמדברים ונוסעים במכוניות וטסים במטוסים ומחלצים בני אדם. יש לי כלבה. כלבה אמיתית. והדבר היחידי שהיא יודעת לעשות זה לשלשל על השטיח בסלון או לבהות בי במבט דבילי. לפעמים היא גם מצליחה לשלב בין השניים, ולבהות בי במבט דבילי בזמן שהיא משלשלת על השטיח בסלון.
אבל די לקטר עוד לפני שהתחלנו, בואו נתחיל ואז נקטר.
ובכן, תיאור הפרק הראשון של עונה 7 הוא כזה (סיכמתי את המידע שמופיע על הפרק): בחלק הראשון הגורים מצילים את קייטי והמספרה שלה משיבוטי-על של ראש העיר המדינגר, ובחלק השני של הפרק הם מחלצים את קפטן טורבוט ממגדלור שהרולד הפך לטיל חללי. אלוהיי, מה זה אומר בכלל? אני לא מבינה חצי מהמילים. בתכלס אם נחליף את המילה "גורים" במילה "פארוק", את המילים "שיבוטי-על" במילים "אימא חורגת", את המילה "טורבוט" במילה "אהבה", את המילה "מגדלור" במילים "שמלת כלה", ואת המילים "טיל חללי" בתיאור "שפם מתולתל", נקבל תקציר של טלנובלה טורקית.
והנה, 2 דקות לתחילת הפרק, וכבר הוזכרו הדברים הבאים: משקפת מיוחדת, רסיס מטאור, מכונת שיבוט, מכונת שעתוק אוטומטית. ולפני שבכלל הספקתי להבין מה קרה ולמה, ראיתי פתאום שראש העיר המדינגר שובט, ויש עכשיו שישה או שבעה ראשי עיר המדינגר (כמה נוח לאנימטור). ראש העיר המרושע ושלל שכפוליו התחמנים זוממים משהו זדוני שלא בדיוק הבנתי, אולי שוחד לקבלני בנייה והטיית מכרזים. כן, אני יודעת, התחייבתי לביקורת טלוויזיה קפדנית, אבל אני מתנצלת, לא הצלחתי לעמוד בקצב ההתרחשויות מפאת מהירותן ומפאת שיעמומי. עיקר הדברים שהצלחתי לקלוט היו שריידר פתאום מעופף, צ'ייס נישא על רכבל בוער כשכולו בוער ואין לו אף כווייה, והוא וראבל נופלים מהרכבל הבוער היישר למכוניות מרוץ מנצנצות שזזות באמצעות אש. בקיצור, בסוף הם הצילו את המצב. לרגע בהיתי, לרגע גירדתי בעין, לרגע לקיתי במיגרנה, שנייה עניתי לסמס, והופ, נגמר החלק הראשון של הפרק.
בעקבות מצבי הקשה, והכישלון החרוץ שנחלתי בחלק הראשון, לקראת החלק השני לחצתי על "פאוז", הכנתי לי קפה ונטלתי אקמול. נשבעתי לעצמי לעקוב הפעם אחר העלילה התזזיתית בקצת יותר תשומת לב.
אוקיי. אז לפי הכותרת של החלק השני של הפרק מדובר הפעם בחילוץ מוחלט (מה זה אומר לגבי החילוץ הקודם? האם בחילוץ הקודם הם הקטינו ראש ועשו רק חצי עבודה?). הפעם הרולד, האחיין של ראש העיר המדינגר, החליט להפוך את המגדלור של העיר לחללית. לשם כך דרוש לו רק סלע חללית כמובן, ולכן הוא יוצא לחפש סלעים. אה, וכמובן אי אפשר בלי התבלין המנצח, אבקת המרק הסודית שכולם מוסיפים למרק אבל לא מגלים לאף אחד: כוחות-על, דרושים לו גם כוחות-על. הפעם הוא קורא לכוחות האלה "כוחות בניית-על". שיהיה. בזמן שהאחיין מחפש את הסלעים, ריידר, בשיער מחושמל, משחק עם הגורים העירומים במשחקי חברה. אבל מיד המצלמה שוב חוזרת לאחיין, כי באמת אי אפשר ששום סצנה תימשך יותר מ-30 שניות ולא יוזכרו בה מטאורים. עכשיו האחיין מקבל עוד קצת כוחות-על (שלא יחסר, חלילה), וטוען שהירח יהיה שלו. הוא מייצר שחף-רובוט (מה רע בסתם שחף כנף ודם?), ובעזרתו מסיח את דעתם של קפטן טורבוט ועוד דמות של צרפתי, כדי שהם יעזבו את המגדלור (הם שם כי הם רוצים לצבוע אותו או משהו. או איזו שטות תסריטאית כושלת אחרת). הוא כמובן מצליח, ואז, בלבוש שמתאים לריקוד על משאית במצעד הגאווה, משתלט על המגדלור.
המגדלור ממריא כמו טיל (שוב קריצה לקהילה הגאה?), ואז הצרפתי מתקשר לריידר בשיחת זום. ריידר, לאחר שהוא מבין מה בדיוק קרה ומה צריך לעשות, שם אותו על "השתק", ומיד מתחיל לשחק את אלוהים. הוא פונה לשלב הסלקציה האהוב עליו שבו הוא מחליט מי למשימת ההצלה ומי לדמי אבטלה. עברו את הסלקציה הפעם: 1. סקיי האדירה עם כוח הטורנדו שלה.
2. ראבל האדיר.
והנה הציטוט המדויק של הנימוק לבחירה בראבל. הוא נבחר כדי ש"כוח העל שלו יחזק את קרן הגרירה של מטוס החילוץ". בחיי, די. אלה סתם מילים. הבנות שלי צופות בתוכנית שאומרים בה סתם מילים. זה נורא. אני חוששת שאם ישאלו את הגדולה שלי בת ה-5 מהם התחביבים שלה היא תגיד שהיא אוהבת לבנות מכונת שיבוט עם קרן גרירה בעזרת סלע חללית בעל כוחות-על. מחריד.
אבל רגע, חצי כדור נורופן וחוזרים לפרק.
בקיצור, סקיי, שיש לה פתאום כנפיים (האם היא נפטרה? האם היוצרים שילבו מחווה ל"משחקי הכס" ולא כל הדמויות ישרדו עד סוף העונה?), מורידה בעזרת כוח טורנדו את האחיין הגאה היישר למים. ואז ריידר, בטוויסט מפתיע בעלילה, מחליט פתאום לשלוח גם את רוקי וזומה ללב ים. משהו עם רחפנים, או טיסנים, או לחצים מצד ההפקה. נדמה שרק צ'ייס ומרשל נותרו לבדם, מפצחים גרעינים, שותים בירה ומשחקים שש-בש בסלון, סליחה, בסילון. רוקי וזומה נותנים זה לזה כיף וכך נטענים בכוחות (לא יודעת אם על או רגילים), ויוצאים לסייע. בינתיים הרולד וקפטן טורבוט בתוך המגדלור, שהפך כאמור לטיל-חללית-על-מעופפת-בוערת, שוחים עמוק בתוך המים בין להקות דגים, אלמוגים וחלזונות ים. ככל הנראה יוצרי הסדרה מנסים להרגיל את הילדים לתחושה המתקבלת בהשפעת אסיד או פטריות הזיה. נחמד.
וזהו.
כלומר, שוב מצמצתי, ובסוף המצמוץ הבנתי שהמשימה כבר הסתיימה. הגורים החזירו את המגדלור למקום. בשלב האחרון של הפרק, דקות ספורות לפני סיומו, הרולד טוען שעדיין יש לו כוחות-על. לא יודעת, בעיניי השאלה החשובה יותר בשלב ההוא הייתה האם בי יש מספיק כוחות-אינטלקטו-אל כדי לשרוד את הפרק הזה עד סופו. איך הבנות שלי צופות בדבר הזה? בחיי, זה כמו התקף אפילפסיה בן 23 דקות.
והנה, אחרי עוד אדוויל קטן הגענו סוף סוף לכתוביות הסיום. תודה לאל.
ועכשיו נשאלת השאלה האם אני ממליצה על העונה החדשה של "מפרץ ההרפתקאות". ובכן, חד-משמעית לא! התוכנית הזאת פשוט נוראית וסיוטית ותזזיתית מדי, והכול מלא אורות וריצודים ומילים אידיוטיות שאין להן שום משמעות. מן הצד האחר, חד-משמעית כן! כי בזמן שהבנות שלי צפו בדיוק באותו פרק ארור, מאוחר יותר באותו יום, אני הספקתי להפעיל מדיח, לשלוח כמה מיילים ולקפל את כל הכביסה. וזה מה שבאמת חשוב.
"מפרץ ההרפתקאות", עונה 7. העונה זמינה ב-וי.או.די של הוט, אולי גם ביס (אין לי מושג), ויש מצב שגם בנייד שלכם במצבי קיצון של טנטרום או כשאין ברירה אלא לתקוע את הילד מול המסך הזמין והקרוב ביותר.
댓글