שנה הלכה, שנה באה, אני פתיתים ארימה

והנה פוסט השנה החדשה כפי שהוא פורסם, מילה במילה, קיטור בקיטור, ברשת החברתית.

בבקשה:

2022 שמחה לכולם!!!

התכוונתי כבר אתמול לכתוב פוסט חגיגי לכבוד השנה החדשה שבאה עלינו לכלותנו, אבל בצוהריים היינו בארוחה משפחתית שבה הבנות איבדו כל צלם אנוש, ואז בערב יצאתי לפזז בהופעה צעירה ובועטת של אלון אולארצ'יק החיוני. וכך יצא שהגענו כבר ל-2.1.2022, אך פוסט חגיגי עדיין אין.

אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שהחלה שנה חדשה, ואין ברירה אלא לציין את המאורע ולאחל איחולים מרגשים. אך מאחר שאני, רק על עצמי לספר ידעתי וצר עולמי כאישה אומללה, אאחל כמובן איחולים לעצמי. אבל כולי תקווה שתיקחו מהם גם משהו לעצמכם.

ראשית, אאחל לעצמי שנה של בריאות הגוף והנפש. שנה שבה לא אלחץ מכל פצע או מכאוב, ושוב אחשוב שככל הנראה לקיתי בסרטן התנוך או בטרשת המרפק. כי השנה האחרונה הייתה מבחינתי שנה של חרדות, ועוד שנייה אני מגיעה למצב שגוגל בכבודו ובעצמו כותב לי "די כבר, אין לך כלום".

שנית, אאחל לעצמי שנה של סבלנות ושקט נפשי. כן, גם כשהקטנה מחבלת הלוך וחבל בכל ניסיון שלנו לצאת מהבית. גם כשהיא דורשת לקשט את שערה בעוד ועוד סיכות, גומיות, קשתות, רולים ונזר עלים מוזהב מימי הביניים. גם כשהיא דורשת לאכול מעדן חלב בטעם פרי החד-קרן הלא קיים, בשילוב פצפוצי אין כזה דבר. גם כשהיא מבקשת ללבוש שמלת כלה בסגנון בוהו-נזלת בעיצובה של פנינה טורנה ליום טיול בוצי בגן טווס. באמת, הלוואי שאני אצליח לנשום ולא לצרוח, לא לזכור וכן לשכוח, את כל הפעמים שבהן היא עוד תסרב ללכת לישון, אלא אם כן זה על גבו של פוני קטני ששוכב על ענן שממנו יוצאת קשת בענן, ואז גם בבוקר לא ללכת לגן. מי ייתן ובשנת 2022 היא לא תדרוש ממני בצרחות שאעשה לה ב-7 לפנות בוקר צמה תלת-פאזית שמתפצלת לשלושה נתיבי שיער שכל אחד מהם נסגר בגומייה מנצנצת מחזירת אור ומעלימת שפיות.

אשמח גם לא לאבד את שלוות רוחי בשנה החדשה שבאה עלינו לזוועה, בכל פעם שבה הגדולה תבכה בהיסטריה כי נרטב לה השיער, לח לה השיער, סורק לה השיער, נאסף לה השיער, וגדל לה השיער. אשמח שלא לצווח עליה מלוא גרון ושיגעון כשהיא מתעקשת שלהסתפר זה כואב נורא, שנזלת זאת מנת גורמה טעימה, וששוקולד שנפל על הרצפה בהחלט רצוי ומומלץ לאכילה, וזאת במסגרת חוק ה-600 שניות עד שבועיים. אני מאחלת לעצמי להיות קצת יותר כמו בן הזוג, שיכול להורות לבנותיו לבצע פעולה פשוטה כמו להתלבש 476 פעמים מבלי לאבד את שלוותו. או את אייפונו. שנמצא בידו. שבו הוא בוהה להנאתו. וכך כלל לא מתרכז או זוכר שהוא נתן לבנות הוראת התלבשות לפני כשתי יממות, אך הן מצידן עדיין מתרוצצות בחדר עירומות ופראיות כביום היוולדן, משליכות בגדים וחפצים לכל עבר כבני שבט המסאי במסגרת טקס "ריקוד הקפיצות" המסורתי, ששיאו בהטלת חלקי לגו על כלב הפקינז הביתי עד שהוא נפטר ואפשר לטעום מבשרו ולשתות את דמו. בקיצור, אשמח להיות קצת יותר כמותו, ולא להמשיך להיות כמותי - קצרת פתיל, מרוטת עצבים ומהירת חמה. אימא חסרת סבלנות שכבר בפעם השלישית שבה עליה לבקש דבר מה מהבנות, היא צועקת "תתלבשו כבר!!!" בזעם כה רב, עד שכל ילדי השכונה שומעים ומתלבשים.

שלישית, אבקש שבשנת 2022 יצליחו צמד בנותיי, מקס ומוריץ, קריוס ובקטוס, להסתדר קצת יותר זו עם זו. כי השלום מתחיל בתוכנו, השקט קריטי לשפיותנו והקרח בכל ערב אוזל ממקפיאנו. אשמח להגיע למצב שבו ב-2022 לא אצטרך לנהל ממרום גילי ותסכולי מפגשי גישור לגיל הרך, ולפסוק בכל יום מחדש מי אמרה למי "את קקי מפליץ" ובאיזה הקשר, ומי מחויבת לשלם למי פיצויי נזיקין וטירופין בסך חוברת צביעה של נסיכות, כדור קופצני ו-200,000 שקלים. הלוואי שהן יצליחו לראות לנגד עיניהן את טובת ההורים שלהן, ויבינו שכל ההתכתשויות האלה רק גובות מאיתנו מחיר יקר, וייתכן שאפילו מייצרות בנו טראומה לכל החיים. מי ייתן והשנה הן יבינו סוף סוף שכדאי להן להצליח לפתור ביניהן את הבעיות בצורה בוגרת, לפחות כדי לשמור בעבורנו, אבא ואימא, על שגרה מוכרת, יציבה ובטוחה, כזו שתאפשר לנו לגדול ולהתפתח באופן מיטיב ומעצים.

וגם, סעיף רביעי ואחרון, כי חפרתי ארוכות ותכף כבר 2023, אני מאחלת לעצמי, וגם לכם כמובן, להיות אמיצים. כי השנה יקרה לי דבר מרגש, וספר הילדים שכתבתי יסיים את הדפסתו ויצא לאור. ומבחינתי, אדם שקשה לו אפילו לצאת מהפיג'מה, להוציא לאור ספר זה חתיכת הישג מרשים. כלומר, מלבד ההישג מהבחינה היצירתית, זה בהחלט הישג בשבילי מהבחינה העצלנית, ובוודאי שמהבחינה הביישנית. אז על כך אני מאוד גאה בעצמי, ומאחלת גם לכל מי שפה שנה של הגשמה עצמית, ולא רק בתחום הפתיתים והחביתות, אלא גם, ואפילו בעיקר, בתחום האישי.

אז שתהיה לכולנו שנה חדשה טובה, רגועה ומשמחת! ממני, באהבה גדולה.